החלטה בתיק בר"ע 553/04

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' ברקלי) מיום 15.11.04 בת.א. 5741/02, לפיה נדחתה בקשת המבקשת למחוק את כתב הגנה מטעם המשיבים, וכן נקבעו  סדרי הדין.

הבקשה אינה מצריכה תשובה.

לאחר שניתן צו גילוי מסמכים ועיון בהם, (כב' השופט נעם), משנתגלו מחלוקות בעניין זה, הורה בית המשפט על סיכומים בכתב.

ביום 25.12.03 החליט בית המשפט קמא כי על המשיבים לענות לשאלונים ולגלות מסמכים.

על החלטה זו הוגש בר"ע לבית משפט זה (לפני כב' השופט מ' דרורי) אשר קבע כי על המשיבים להמציא תוך 20 יום את המסמכים וכל הקלסרים, וכן הורה על מתן תשובות לשאלונים תוך 30 יום. משלא באה המבקשת על סיפוקה, התבקש בית המשפט למחוק את כתב ההגנה. הדיון התקיים ביום 8.11.04, ובית המשפט החליט כי הנתבעים עמדו בדרישות התקנה בדבר גילוי מסמכים.

ב"כ המבקשת טוען כי בית  משפט קמא התעלם מהחלטת כב' השופט דרורי, ובכך שהמשיבים התחמקו מהמצאת המסמכים, וכן הוא מוסיף:

" שגה ביהמ"ש הנכבד קמא בכך שלא נתן את דעתו לכך שהמשיבים יכלו להמציא חלק מהמסמכים ע"י פנייה למוסדות שונים כגון בתי המשפט ולשכת ההוצל"פ כדי לקבל את כל המסמכים נשוא התובענות והליכי ההוצל"פ שניהלו בשם החברה הנתבעת. המשיבים יכלו לפנות לב"כ עו"ד לנגה אשר מייצג אותם שנים רבות ולבקש ממנו את כל התובענות ואת תיקי ההוצל"פ אשר בהם טיפל לטובת החברה הנתבעת".

דיון

בדיון שהתקיים ביום 8.11.04 השיב  ב"כ המשיבים, עו"ד לנגה, כי כבר בזמנו הודיע:

"... הודעתי "אין  לנתבעים כלום" לא הסתרתי. אין לנו כלום" (עמ' 2).

בהמשך הסביר את אפשרות החיפוש של מסמכים והעלות הכרוכה בכך. עו"ד ברמי הקשה מדוע לא ניתן היה לפנות לבית המשפט על מנת לקבל צווים מתאימים כדי להשיג מסמכים. על כך הגיב עו"ד לנגה כי החברה הפסיקה את פעילותה לפני כ-10 שנים.

בית המשפט קמא, לאחר שעיין בתגובות ודברי הצדדים, החליט שאין מקום למחוק את כתב ההגנה.

בית משפט לערעורים לא יתערב, ככלל, בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, ובמיוחד בסדרי ניהול המשפט.

כפי שציין חברי כב' השופט צ' זילברטל בבר"ע 652/05 (לא פורסם), אין להתיר הגשת ערעור על החלטת ביניים אם ניתן יהיה לערער על החלטת בית המשפט במסגרת ערעור על פסק הדין, אם יוגש ערעור כזה, ואם עדיין השאלה שבמחלוקת תהיה רלוונטית.

העקרון המנחה הוא, ש" ככלל, זמנו של הערעור הוא לאחר תום ההליך בערכאה הראשונה" (רע"א 4157/01 תדיראן בע"מ נ' יורשי אבשלום מיכאלי ז"ל, דינים-עליון, כרך ס, 726).  כן ראה בבר"ע (מחוזי-י-ם) 847/03 מוראי ואח' נ' דיין, תקדין-מחוזי 2003    (4), 2799, כאשר היה מדובר בבקשת רשות ערעור על החלטה אשר במסגרתה נדחתה בקשה לדחייה על הסף של התובענה על יסוד טענת מעשה בית דין.

ד"ר ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ט, סימן 182, בעמ' 176-177, כדלהלן, מציין כדלקמן:

"ניסיון החיים מלמד ששאלה שהיתה חשובה בעתה איבדה מחשיבותה לאור התפתחויות נוספות, מאוחרות יותר במשפט, וההליך הגיע לקצו מבלי שבית המשפט (גם לא בערכאה הראשונה) נדרש להחליט בשאלה נשוא הבקשה, ובסופו של דבר אפשר יהיה במידת הצורך לערער על ההחלטה במסגרת פסק הדין.

...

איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות במקרה זה שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין".